עמותת חיים חדשים לכלבים חוגגים מעל 15 שנה של אימוצים מרגשים

אימוציםמרגשים1503202615002
מאז שעברתי לעיר רציתי כלב, אבל תמיד חשבתי שהדירה שלי קטנה מדי. בזמן המלחמה עם איראן שמרתי על כלב של חבר, וגיליתי שכלב גדול דווקא שמח גם בדירה קטנה וזה פתח לי את הלב לאימוץ.
ביום האימוץ הראו לי את בוניטו, ולא היה בינינו קליק. אפילו כתבתי לעמותה שאני לא מרגיש שזה זה.
למחרת גיליתי שהוא הוכש על ידי צפע שחדר לכלוב שלו ונלחם על חייו. הלב שלי נשבר, התמלאתי אשמה, וכשהתברר שהוא שרד הסכמתי לקחת אותו לאומנה כדי שלא יעבור את השיקום בכלוב.
כשהגיע אליי, בסביבה רגועה יותר, הוא היה כלב אחר לגמרי: רגוע, יוצר קשר עין, עדין. חשבתי שאולי זה רק בגלל ההכשה, אבל זה לא השתנה גם אחרי שהחלים. התאהבתי בו. כל מה שפחדתי ממנו (מקום, כסף, אנרגיה) פשוט הפסיק להרתיע ברגע שהוא הניח עליי את הראש העצום שלו ונרדם. או כשאנחנו שוחים יחד בים והוא תופס לי בעדינות את האצבע עם הפה שלו ומושך אותי החוצה, כאילו שלא אטבע.
כשאמרו לי שמישהו אחר מתעניין בו הבנתי מיד שאין מצב.
בוניטו שלי.
וישאר.
מאז האימוץ הרשמי אני פשוט מאוהב בו.
הוא עדין, מצחיק, יפהפה ונאמן, ותודה לאל לאותו צפע שאפשר לי לראות את בוניטו באמת.
וכמובן לכל אנשי העמותה שהצילו אותו מהרחוב ומההכשה, שוב ושוב ושוב, עד שהגיע אליי ולא ויתרו עליו.
הוא הכי מדהים בעולם.
סיפוריםמרגשיםקוקי15032026
ב-9 באוגוסט 2025 קיבלתי מפתחות לאוטו חדש. מי היה מאמין שזה יהיה הדבר השני הכי מרגש שיקרה לי באותו יום…
שבוע וחצי לפני כן, הגעתי לכלבייה במושב חרות, שם הכרתי לראשונה את לבנה. כבר מהסרטון הראשון שלה ששלחו אליי הייתה לי תחושה לא מוסברת שאני צריך לקחת אותה הביתה. כשהגעתי לכלבייה, שמחתי לגלות שלא טעיתי.
התחלנו אומנה. לא היה קל, כבר אמרתי לעמותה שאני לא יכול להמשיך כי זה קשה מדי, פיזית ונפשית. ועדיין, רציתי לתת לזה עוד הזדמנות. הרגשתי חיבור אליה, הרגשתי שהיא מחוברת אליי. בקיצור, התאהבנו.
עברו עוד כמה שבועות ולא היה לי ספק – אני צריך לשמור אותה לתמיד.
הלחץ והציפייה הצטברו והצטברו כל כך הרבה, אבל בסוף חתמתי על דמי האימוץ והעברת הבעלות. מעכשיו לבנה תקבל מיטה נוחה, שקט, הליכות במקומות יפים ותקבל את תואר הנכדה הפרוותית השנייה של אמא שלי, אז זה לגמרי היה שווה את זה.
לבנה, קוקי, קבוקי, פצוצה, חוצפנה וחנפנה קטנה שלי, אני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה שנים ביחד. אני לא מושלם, אבל אני אעשה כל מה שאני יכול כל יום כדי לתת לך חיים מושלמים.

בנזוגי ואני ראינו פרסום בפייסבוק ליום אימוץ והחלטנו להגיע.
איך שהגענו ראינו כלבה מהממת שוכבת בכניסה וישר היא התחילה לקפוץ עלינו, אמרתי לבנזוגי שאיתה אנחנו יוצאים מיום האימוץ.
על אף נסיונות לשדך לנו כלבים אחרים, אני התעקשתי ואמרתי בלעדיה אני לא יוצאת מפה.
לקחנו את סומי ( היום צומי) לאומנה ואגיד את האמת- יומיים אחרי זה כבר הייתי בטוחה שנחזיר אותה, הרגשתי שזו תהיה מעמסה שאנחנו לא בנויים לה.
כל זה השתנה ביום למחרת שהלכתי עם צומי לפארק וראיתי איך היא נהנית לשחק עם הכלבים האחרים ושהתעייפה באה והתיישבה לידי על הספסל ופשוט הניחה עליי את היד.
באותו רגע ידעתי שהיא נשארת איתנו ושבוע לאחר מכן כבר הודענו שנאמץ אותה.
מאז, אהבתנו לצומי רק גדלה! והיא גם ליוותה אותנו ביום החתונה ואפילו עברה איתנו דירה 🙂 אז תודה לחיים חדשים לכלבים שהכנסתם את צומי לחיינו 🙏🏻

את גרייסי הכרתי יום אחרי יום הולדתי. 31.10.22. ראיתי פרסום בפייסבוק ומיד יצרתי קשר עם שיר המהממת שקישרה אותי לאומנה של גרייסי.
מעולם לא נפגשתי עם כלבה כל כך פחדנית וחרדה.
היא אפילו לא נתנה לי ללטף אותה.
תהיתי לעצמי בקול איך אוכל להתמודד עם כלבה פחדנית כשמעולם לא טיפלתי בכלב לפניה..
לאחר שהתייעצתי עם חברה, הבנתי שכל כלב נושא עימו את השק שלו, כמונו, בני האדם.
החלטתי לקחת אותה לאומנה לצורך אימוץ, ואחרי שבוע כמובן שההחלטה הייתה ברורה.
גרייסי מצאה בית ואני מצאתי חברה לחיים.
מאז, חשפתי אותה לכל דבר שהפחיד אותה והשינוי לא איחר לבוא..
גרייסי הפכה את הבדידות להומור צרוף, היא נפתחה בצורה מטורפת ומלמדת אותי כל יום על עצמי, ובעיקר מה זו אהבת חינם.
היא מטפלת בי לא פחות מאשר אני בה. איזה מזל שלקחתי את ההחלטה הנכונה❤️
את פרננדה המושלמת שלנו אימצנו לפני כמעט שנה.
הגענו אל תמר אחרי פרסום של העמותה ברשת, אחרי שסיימנו להתאבל על פיפיטה – הכלבה המבוגרת שלנו שליוותה אותנו שנים רבות.
בפעם הראשונה שפגשנו את פרננדה [שאז עוד ענתה לשם "לי"], היא התנהגה ב"פרננדיות" שכל כך מאפיינת אותה היום – בלי עוואנטות, ובלי משחקים.
אם לא בא לה עליך – היא לא תזייף. אז היא נשכבה על הרצפה ושיחקה אותה מתה🤣
בשלוש שעות הנסיעה בהן חזרנו מהבית של גלילה בתל אביב לביתנו שבגליל, היה לנו מספיק זמן להתנשנש איתה ולהוריד מחיצות, ולאט לאט, ככל שהימים עברו גילינו כמה מדהימה היא.
כשהיא תרצה לשחק איתך – היא תבוא עד אליך ותתן לך מבט חודר ולא תניח לך עד שתרוץ איתה בכל הבית [ספויילר, עם שלוש רגליים מתפקדות היא תתעייף אחרי 5 דקות].
אם בא לה ליטוף או חטיף היא תתחיל ליילל עד שתבוא ותסביר לה בעדינות "תקשיבי כבר קיבלת 3 חטיפים חבל שיהיה לך שלשול".
אם היא תפגוש מישהו ברחוב – היא תהיה הכי נחמדה בעולם, אבל אם הוא יעז להכנס אלינו לבית בלי לבקש רשות היא תנבח עליו עד שהוא יתנצל מעומק הלב.
ככה פרננדה – אנושית, אומרת הכל בפנים, עם אופי יחודי וחיבה מוזרה למשחקים קצרים וחטיפים טבעוניים.
היי, רוצה לספר לכם על צ'יקיטה שלנו, לפני כ 11 חודשים מתה לנו גורה בבית לאחר ימים ספורים שהייתה אתנו. אני וילדיי לקחנו את זה מאוד קשה .. החלטתי שהפעם ניקח כלב לאומנה בלבד על מנת שיהיה לי ליווי צמוד שיתן לי בטחון.שיתפתי גם את ילדיי וחשבתי שכך נוכל לרפא את הטראומה שעברנו.
הגעתי ליום אימוץ של עמותת חיים חדשים לכלבים והכרתי מקרוב את תמר המהממת שליוותה אותי לאורך כל התהליך.
הילדים מאוד רצו לקחת גור לאומנה ואני משכתי יותר לקחת כלב בוגר שבאמת זקוק לאומנה חמה ואוהבת. תמר השיבה שמאחר ונפטרה לנו גורה אז לא נוכל לקחת גור במשך כשנה.
הילדים ואני התחלנו לחפש כלב או כלבה בוגרים ולא הגענו להחלטה משותפת את מי לקחת..ואז ראיתי אותה,את צ'יקיטה, שרועה על הרצפה, ללא תזוזה, מכוסה זבובים, רזה מאוד ועצובה
אמרתי לתמר במילים האלה : " אני רוצה אותה! את זאת שאף אחד לא ניגש ללטף".
הילדים נרתעו ולא הסכימו… אמא תראי את העצמות שלה..הן בחוץ" אמרתי להם שזה בדיוק המטרה של האומנה, לתת לכלבה הזו חום, מזון, אהבה, לטפח אותה, הסברתי להם שהיא באמת צריכה אותנו ושנעשה לה כל כך טוב שהיא לא תשכח אותנו אף פעם…הם השתכנעו והבינו שזה לא לתמיד, זה רק למספר חודשים.
ציקיטה נכנסה לבית שלנו וגם ללב שלנו, מהר מאוד הבנו שזה לא עניין של כמה חודשים אלא לתמיד ואמצנו אותה. מהיום הראשון היתה לה את השמיכה שלה, את הצעצועים שלה, אוכל ומים וכמובן המון המון אהבה.
צ'יקיטה עלתה יפה במשקל, החלה להשתטות אתנו ופשוט לחיות את החיים ולשמוח.
בחודשיים הראשונים עזרתי לעמותה בשתי אומנות נוספות לתקופות קצרות (יחד עם צ'יקיטה) ואשמח לסייע ככל שאוכל. תודה לכם עמותת חיים חדשים לכלבים על החסד שאתם עושים עם בעלי החיים

לפני שמונה חודשים החלטתי שהגיע הזמן למלא את הבית בעוד שמחה ואושר. אחרי חיפושים נתקלתי במקרה בפוסטים שונים של העמותה והבנתי שזה המקום למצוא את הכלב שלי. אחרי כמה שיחות עם תמר ותמונות שהמיסו את הלב, החלטתי להיפגש עם בל והאומנה שלה. החיבור היה מהרגע הראשון שראיתי אותה. התחלתי באומנה, כי רציתי כלב יותר קטן בהתחלה, מהר מאוד האומנה הפכה לאימוץ ולאושר ממלא כבר שמונה חודשים🧡

עליתי לבד לפני 6 שנים כחייל בודד, ומאז שאני יכול לזכור תמיד אמרתי שברגע שאוכל אני רוצה לאמץ כלב.
כשסוף סוף הייתי מוכן לקחת כלב הביתה דיברתי עם ידידה שלי נעמי שמתנדבת בעמותה.
היא כתבה לי להגיע ליום אימוץ שלהם ביום שישי, וכשבאתי דיברתי עם המתנדבות שמה לגבי מה בדיוק אני מחפש בכלב, הרי שמדובר בכלב הראשון שלי.
ישר הצביעו על תור והתאהבתי בו נורא והוא חזר איתי הביתה.
שבועיים אחר מכן נעמי לקחה כלב לאומנה ונפגשנו כל יום עם הכלבים שלנו.
מפה לשם, אנחנו יוצאים כבר כמעט שנה.
שהוקפצתי למילואים בשביעי לאוקטובר, נעמי ותור החזיקו אותי בחודשים הקשים האלה.
שנכנסתי לעזה, ידעתי שאני צריך לחזור הביתה למשפחה שלי – לנעמי ותור.
תודה לעמותת מטה יהודה שנתנה לי את המשפחה שלי כאן בארץ.
ת׳ור הוא הכלב המושלם עבורי

דילוג לתוכן